חוק המים

חוק המים, התשי"ט–1959 הוא החוק המרכזי המסדיר את ניהול משק המים בישראל. החוק קובע כי כלל מקורות המים במדינה הם קניין הציבור, נמצאים בשליטת המדינה ומיועדים לספק את צורכי התושבים, החקלאות, התעשייה ופיתוח המדינה. בנוסף, החוק מסדיר את הזכויות והחובות הנוגעות לשימוש במים, את אופן הקצאתם, שמירתם, מניעת זיהומם והפיקוח על הפקתם והספקתם.

החוק מגדיר את סוגי מקורות המים, מסדיר את סמכויות רשות המים בניהול המשאב הלאומי, קובע הוראות בנושא רישיונות להפקת מים, תעריפים, אזורי קיצוב בעת מחסור במים, מניעת זיהום מקורות מים, אכיפה, סנקציות ועונשים, וכן את חובותיהם של ספקי המים והצרכנים. מטרתו להבטיח שימוש יעיל, אחראי ובר־קיימא במשאב המים, תוך שמירה על איכות המים והבטחת אספקתם לדורות הבאים.